למה שחררתם את בת היענה שלי? היא מטילה ביצים בכל בית הספר?! … כך אמר רועי הגורילה לילדים בחצר.  (עם מילים אלו ממש הוא פגש אותם בבוקר.)  ובכן, בת היענה מסתובבת. מציצה בתוך המחברות, משחקת

כולם מעריצים אותו. ילדים והורים. מטפסים עליו. מזמינים אותו ליום ההולדת. הוא מוריד ילדים שעלו גבוה על העץ ומביא לשיתוף פעולה גם כשבחדר עפות מגירות. איך הוא עושה את זה? מיהו אביר השקשוקה*? ואיך גם

כוכבת השוקו נכנסת לארץעץ ואומרת: "אוףףף. שוב פעם נגרות. מי שרוצה חפירות ושעמום שיבוא לארץעץ."  והמורה? (רועי הגורילה, שמו) ענה לה: "מה פתאום?! מגניב כאן! סלטות ופעלולים!" זהו שלא. הגורילה לקח דף ורשם משהו בכתב

דמיינו ילד שלא שמע סיפור בחייו. בשבילו לצאת לגן זה פשוט לצאת לגן. להיכנס לבד לחוג, זה פשוט להיכנס לבד לחוג. להכין שיעורי בית זה להכין שיעורי בית. מקסימום, הוא הוא שומע "להשקיע בעתיד שלך".

אתם רוצים שהילדים שלכם יתלבש לגן לבד, שיתכוננו לבית הספר ולא ישכחו את הראש  שלהם, שיאספו את הצעצועים לפני ארוחת הערב. מה כבר ביקשתם! אמרתם. וחזרתם. ניסיתם שוחד. לא. ניסיתם דוגמה אישית. לא אוספים. איימתם,

אנחנו שולחים את הילדים שלנו למסגרות. לגן, לבית ספר לחוגים. רחוק מהעיניים. לפעמים זה אילוץ. לפעמים זו הדרך ללמד אותם עצמאות. ועמוק עמוק אנחנו מקווים שהם מבלים את הזמן הגדול הזה עם מורים: שרואים אותם

תקשורת יותר טובה עם הילד\ה שלכם הומור בשפה המשפחתית – כשתשאלו בארוחת הערב: איך היה היום, כבר לא תשמעו "בסדר". במקום זה, תשמעו סיפור, עסיסי, מצחיק, כמו זה על מרסקת עגבניות בחללית להיט. יהיו לכם

שלום,אני רועי הגורילה. אני רוצה להזמין אתכם לארץעץ, הארץ הסודית של הילדים ושלי, ארץ של יצירה, שמחה, דמיון וסטורי טלינג מאושר לילדים מאושרים.בארץעץ, ילדים (4-12) יוצרים עולמות בעזרת כלי נגרות אמיתיים ועץ, דמיון פרוע, משחק