דמיינו ילד שלא שמע סיפור בחייו. בשבילו לצאת לגן זה פשוט לצאת לגן. להיכנס לבד לחוג, זה פשוט להיכנס לבד לחוג. להכין שיעורי בית זה להכין שיעורי בית. מקסימום, הוא הוא שומע "להשקיע בעתיד שלך". (אבל זה סיפור ממש מעפן). כל דבר בחיים שלו הוא מה שהוא – וזהו, ללא שינוי. ללא פרשנויות. ללא דמיון.

חיים בלי סיפורים הם כמו חיים בעולם שטוח – הכל דבוק לרצפה: הבתים, אמא ואבא, החברים. כנראה שגם התפיסה של הילד לגבי עצמו.

וסיפורים זה לא רק פיות ודרקונים. זה גם זה, בהחלט, אבל סיפורים הם בעיקר לתת לדברים של החיים הזדמנות שנייה. 

הנה למשל, הילד שלכם לא רוצה לצאת לבית הספר. אתם יכולים לקרוא לו "עקשן". 

אבל הוא – לא. אפשר גם להגיד שהעקשנות שלו היא קרנף. ולא סתם קרנף. היא קרנף עם חצ'קון על הקרן, והוא התיישב ביציאה מהבית, ולא, לא. לא רוצה לזוז הקרנף הזה. 

אלא אם תדגדגו אותו בקרן. או באף. רק אז הוא יזוז טיפה. יעשה קולות של חחחח. ועם עוד דגדוג אחד הוא בטח יקום, ייקח את הילקוט יצא את הדלת. למרות שלא ממש מתחשק לו.

עולם שבו יש הזדמנות שנייה, הוא עולם סלחני, חומל ואוהב, עולם שבו הילדים שלכם רוצים להיות. עולם שאתם רוצים עבור הילדים שלכם.

וזה העולם של ארץעץ.